המאגר בע"מ - חברה לבטוח נ' עמית כרמלי

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל -אביב - יפו (כב' השופט אליהו קידר, ס"נ) מיום 12.11.2013, לפיו נפסק כי על המבקשת, המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול), לשלם למשיב סך של 265,116 ₪ כפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות תאונת דרכים שבה היה מעורב.

נקודת המוצא באשר לבקשות לעיכוב ביצוע הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, והגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: ראשית, סיכויי הצלחה בערעור, ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין, טרם הכרעה בערעור, יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו אם בסופו של דבר יזכה המבקש בערעורו. בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה השנייה להוכחת סיכויי הערעור ולהיפך (ע"א 8380/06 האפוטרופוס הכללי נ' פלוני (פורסם בנבו, 10.12.2006) (להלן: "ע"א 8380/06"); ע"א 1626/11 ברש נ' שר (פורסם בנבו, 2.5.2011); ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ (פורסם בנבו, 12.2.2012)).

באשר למאזן הנוחות הכרוך בעיכוב ביצוע פסק דין כספי, כבענייננו, נקבע כי ככלל לא יעוכב ביצועו של פסק דין המשית על המבקש חיוב כספי בלבד. ברם בית המשפט יהיה רשאי לסטות מכלל זה "אם הוכיח המבקש, באמצעות תשתית ראייתית איתנה, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא יאפשר לו להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעורו של המבקש ... נטל ההוכחה באשר למצבו הכלכלי של המשיב הינו נטל משמעותי, ואין המבקש יכול להסתפק בטענה כללית ומעורפלת בדבר מצבו הכלכלי הקשה של המשיב, על מנת לעמוד בדרישת מאזן הנוחות ... עוד יש להדגיש, כי ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה, מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע ..." (מתוך: ע"א 6479/13 בני אור אחזקות בע"מ ואח' נ' שבת ואח' (מאגר נבו, 3.11.2013)).

המבקשת לא צירפה תצהיר לבקשתה. אמנם אין בכך כדי "לסתום את הגולל" על בקשתה, שכן בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי תצהיר כאמור לא יידרש "מקום שבו 'ניתן ללמוד על החשש להיווצרותו של מצב בלתי הפיך מן הנתונים הקיימים'"... אכן, רשאי מבקש עיכוב הביצוע להישען על הנתונים הקיימים בתיק שעליו מוגש הערעור, ובוודאי על עדויות וראיות אחרות שיש בכוחן לבסס את טענותיו בבקשה זו" (רע"א 7799/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (מאגר נבו, 26.11.2013)). יחד עם זאת, לגופו של עניין, המבקשת הסתמכה בטענתה, לפיה לא ניתן יהיה לגבות את כספי פסק הדין מהמשיב אם יתקבל הערעור, על כך שבתצהירו בבית המשפט קמא, כמצוטט על ידי המבקשת בבקשתה, ציין המשיב כי הפגיעה שנגרמה לו כתוצאה מהתאונה תפגע ביכולתו להשתלב במעגל העבודה. אלא שהציטוט שהובא היה חלקי בלבד, והתצהיר המדובר לא צורף לבקשה. לא זו אף זו, אלא שבית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי נגרמה למשיב נכות תפקודית בגובה 10% בלבד, כאשר המבקשת עוד עותרת בגדרי הערעור להפחית מאחוז הנכות התפקודית שנקבע. יתרה מכך, בית המשפט קמא התייחס במפורש בפסק דינו לכך שהמשיב עובד חמש משמרות בשבוע כמתאם יבוא יצוא בשדה התעופה נתב"ג, והוא לומד יומיים בשבוע במכללת ספיר. מכאן שאין מדובר במשיב שאינו משולב במעגל העבודה. יצוין כי המבקשת עצמה מצטטת בכתב הערעור את העובדות אלה המוזכרות בפסק דינו של בית המשפט קמא (פסקה ד' לכתב הערעור).

עוד טענה המבקשת כי קיים חשש אמיתי שאם ישולמו הכספים למשיב לא ניתן יהיה לגבותם שכן המשיב, בהיותו אדם פרטי, עשוי לעשות שימוש בכספים אלה או להבריחם. קבלת טענתה של המבקשת כי כל אימת שהמשיב - הזוכה בפסק דין הכספי - הוא אדם פרטי, קיים חשש "מובנה" מהשבת הכספים בחזרה אם יתקבל הערעור, משמעותה עיכוב הליכים אוטומטי בתביעות כספיות בהן זכו אנשים פרטיים, דבר העומד בניגוד מוחלט להלכה הפסוקה, הדורשת לתמוך את טענות מאזן הנוחות באסמכתאות. למותר לציין כי ההלכה נקבעה ביחס לבקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין כספיים שניתנו לטובת זוכים פרטיים (ראו למשל בע"מ 8193/08 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם בנבו, 20.11.2008); ע"א 3070/12 מחמד הזימה ואח' נ' רן אביטל (לא פורסם, 13.8.2012)).

זאת ועוד, גם כאשר מוגשת נגד חברה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי, אפשר לטעון כי בעצם היותה חברה היא עלולה להיקלע, חלילה, במהלך בירור הערעור, להליכי חדלות פירעון כך שקיים חשש מובנה בדבר מסוגלותה של חברה להשיב כספים בחזרה אם יתקבל הערעור נגדה.

די במסקנה לפיה לא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע (לעניין זה ראו החלטת כב' השופט ד' חשין בע"א 8380/06 הנ"ל שבה נקבע כי התנאי העיקרי לעיכוב ביצוע פסק דין הוא התנאי בדבר "מאזן הנוחות"). למעלה מן הצורך יצוין כי המבקשת גם לא טרחה להבהיר מדוע יש סיכויי הצלחה בערעור. המבקשת טענה בעלמא כי נפלו טעויות בפסק דינו של בית המשפט קמא, אך מעבר לאמירה סתמית לא פירטה את הטעויות הנטענות.

אשר על כן, הבקשה נדחית בלא צורך בתשובה.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ד, 11 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: